משנה: הָאִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי צְרִיכָה שְׁנֵי כִיתֵּי עֵדִים. שְׁנַיִם שֶׁאוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ אָֽמְרָה וּשְׁנַיִם שֶׁאוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ קִיבְּלָהּ וְקָֽרְעָהּ אֲפִילוּ הֵן הָרִאשׁוֹנִים וְהֵן הָאַחֲרוֹנִימד אוֹ אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים וְאֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶן. נַעֲרָה מְאוֹרָסָה הִיא וְאָבִיהָ מְקַבְּלִין אֶת גִּיטָּהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין שְׁתֵּי יָדַייִם זוֹכוֹת כְּאַחַת אֶלָּא אָבִיהָ מְקַבֵּל גִּיטָּהּ בִּלְבַד. וְכָל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְשַׁמֵּר אֶת גִּיטָּהּ אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְגָּרֵשׁ. קְטַנָּה שֶׁאָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. לְפִיכָךְ אִם רָצָה הַבַּעַל לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר שֶׁאֵין הַקָּטָן עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ. וְאִם אָמר לוֹ אָבִיהָ. צֵא וְהִתְקַבֵּל לְבִתִּי גִיטָּהּ. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואם אמר לו אביה. בבבלי קידושין קאמר דחסורי מחסרא וה''ק בד''א בשאין לה אב אבל אם יש לה אב ואמר לו אביה כו' והכי מפרש לה בגמרא:
עד שיגיע גט לידה. דבאין לה אב יש לה יד:
אינה יכולה להתגרש. ואפי' בקבלת אביה דכתיב ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאה זו שמשלחה וחוזרת:
היא ואביה. או היא או אביה דגדולה היא ויש לה יד ואביה נמי זכאי לקבלו:
או אחד מן הראשונים וא' מן האחרונים וא'. שלישי שנעשה עד בזו ובזו מצטרף עמהם ומהו דתימא דנהי דלתרי לא חיישינן דמשקרי לחד מיהא חיישינן קמ''ל:
אפי' הן הראשונים כו'. שהשנים שאמרה בפניהם לקבל הן עצמן ראו כשקיבלו וסד''א מיחזי כשיקרא שהיאך אפשר שנזדמן הדבר שאותן בעצמן ששמעו השליחות ראו הקבלה דמסתמא הבעל והאשה בשתי עיירות הן כיון שהיא ממנה שליח קמ''ל:
בפנינו קיבל וקרע. בבבלי מפרש בשעת השמד שנו שגזרו על המצות והיו קורעים הגט מיד שלא יראה:
שנים שיאמרו בפנינו אמרה. לו לקבל:
מתני' צריכה. להביא לפנינו שתי כתי עדים:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָא. הֲלָכָה כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְהוּא שֶׁאָֽמְרָה לוֹ הִיא טוֹל לִי. יְהֵא לִי בְיָדָךְ. חַד בַּר נַשׁ שָׁלַח גֵּט לְאִיתְּתֵיהּ. אָֽמְרָה לֵיהּ. יְהֵא לִי בְיָדָךְ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַב. אָמַר. אִם בָּא לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. מַה וּפְלִיג. שַׁנְייָא הוּא יְהֵא בְיָדָךְ שַׁנְייָא הוּא יְהֵא לִי בְיָדָךְ. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. אֲנָא יְדַע רֵישָׁא וְסֵיפָא. אִשָּׁה אַחַת עָשָׂת שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גִּיטָּהּ מִשְּׁלוּחֵי בַעֲלָהּ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַב. אָמַר. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. תַּמָּן אָמַר רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. אֵין הָאִשָּׁה עוֹשָׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גִּיטָּהּ מִשְּׁלוּחֵי בַעֲלָהּ. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. 35b אֲנִי אֹמֵר. אַחַר הַדֶּלֶת הָיָה עוֹמֵד וְשָׁמַע אֶת קוֹלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מחלפא שיטתי' דרב. דהא לעיל אמר אין האשה כו' ומשני אני אומר אחר הדלת היה ושמע את קולה בתמיה כלומר וכי זה ידע ושמע שהאשה עשתה שליח לקבל מיד שלוחו הוא סבר שתקבל הוא מיד שלוחו והילכך כשקיבלה קיבלה ולא אמר רב לעיל אין האשה עושה שליח אלא בדידע הבעל דאיכא בזיון דיליה אבל בדלא ידע אמרי' מסתמא דלא קפיד בהא אם מקבלת מיד שלוחה או שלוחו מקבל לה:
הלכה כר''ג. במתני' דטול לי לשון קבלה הוא:
והוא שאמרה לו היא טול לי יהא בידך גרסי'. כלומר שאמרה שניהם טול ויהא בידך:
מה ופליג. אם רב פליג אהא דאמרי' דצריך שתאמר טול ויהא בידך:
שנייא הוא יהא בידך דלא מהני לחוד:
שנייא הוא יהא לי בידך. דמהני דכמו שאמר זכה בשבילי:
אנא ידע רישא וסיפא. אני יודע כל המעשה ולא כך היה אלא מילתא אחריתא הוה שהאשה עשתה שליח לקבל הגט משליח בעלה ובהא פסק רב אם רצה לחזור לא יחזור:
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁאָֽמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי כול'. שְׁנַיִם שֶׁאָֽמְרוּ. בְּפָנֵינוּ אָֽמְרָה. וּשְׁנַיִם שֶׁאָֽמְרוּ. בְּפָנֵינוּ קִיבֵּל וְקָרַע. וְהוּא מוֹדֶה. יִצְטָרֵף הַשָּׁלִיחַ. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה קָרוֹב. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַקָּרוֹב נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר שהיה קרוב. השליח והילכך צריך שנים שיעידו על הקבלה:
גמ' שנים כו' ושנים שאמרו בפנינו קיבל. בתמיה אמאי צריך שנים לקבלה הא הוא מודה דמסתמא בשהשליח מודה איירי וא''כ הוא יצטרף עם הא':
נַעֲרָה מְאוֹרָסָה הִיא וְאָבִיהָ מְקַבְּלִין גִּיטָּהּ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כְּמַחֲלוֹקֶת בְּגִיטִּין 36a כָּךְ מַחֲלוֹקֶת בְּקִידּוּשׁין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַכֹּל מוֹדִין בְּקִידּוּשִׁין שֶׁאִמָּהּ מְקַדְּשָׁהּ וְלֹא הִיא. מוֹדֶה רֵישׁ לָקִישׁ בְּנִישּׂוּאִין. לֹא הַכֹּל מִמֶּנָּה לְהַשִּׂיא אֶת עַצְמָהּ וּלְהַפְסִיד מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְאָבִיהָ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אֵין לָהּ דַּעַת אֶצֶל אָבִיהָ וְאֵינוֹ עוֹשָׂה שָׁלִיחַ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ יֵשׁ לָהּ דַּעַת אֶצֶל אָבִיהָ וְהִיא עוֹשָׂה שָׁלִיחַ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בָּהּ וּבִשְׁלוּחָהּ. פָּתַר לָהּ בִּגְדוֹלָה. וְהָתַנִּינָן. קְטַינָּה שֶׁאָֽמְרָה. הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי. אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. פָּתַר בִּיתוֹמָה. וְהָא תַנִּינָן. אִם אָמר לוֹ אָבִיהָ. צֵא וְהִתְקַבֵּל לְבִתִּי גִיטָָּהּ. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. פָּתַר לָהּ לִצְדָדִין הִיא מַתְנִיתָה. רֵישָׁא בִיתוֹמָה וְסֵיפָא בְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ אָב. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֵֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יְהוּדָה. דְּרִבִּי יְהוּדָה אָמַר. אֵין שְׁתֵּי יָדַיִם זוֹכוֹת כְּאַחַת. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי. חַד רַב נְפַק מִבֵּית ווַעֲדָא אֲמַר. נְפַק עוֹבְדָא כְּרִבִּי יוֹחָנָן. וְסָֽמְכִין עֲלוֹי. לָא הֲוָה צְרִיכָא מִיסְמוֹךְ עֲלוֹי אֶלָּא דַהֲוָת מִן יַמָּא לְטִיגְנֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא דהות מן ימא לטיגני. שני מקומות קרובין זה לזה כלומר דאין אדם משקר בכה''ג דכיון דמקום קרוב הוא ירא שמא יבא א' ויכחישו:
וסמכין עלוי. הש''ס קאמר אם בר סמכא הוי האי מרבנן:
חד רב נפק. א' מרבנן יצא מבה''מ ואמר שהסכימו כלם למעשה כר' יוחנן:
דאמר. כמו ואמר והרבה כמוהו בש''ס הזה. ובקידושין אמר ר' יוסי:
כר' יהודה. ההיא מתני' דקידושין כר' יהודה דהכא אתייא דאמר אין לה יד אצל אביה:
מתני' פליגא על ריש לקיש. דקתני האיש מקדש בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו. הא בה ובשלוחה לא:
פתר לה לצדדין היא. מתני' וחסורי מחסרא כדפרישית במתני' ורישא ביתומה וסיפא בשיש לה אב:
התנינן אם אמר לו אביה. אלמא ביש לה אב עסקינן:
פתר. למתני' דביתומה מיירי ושפיר דייקינן הא נערה מציא לשוויי' שליח לקבלה:
והתנינן קטנה כו'. ודוקא קטנה הא נערה הרי זה גט אלמא מציא לשווי' שליח:
פתר לה בגדולה. בוגרת:
מתניתא פליגא על ר' יוחנן. דקתני האשה מתקדשת בה ובשלוחה וקס''ד אפי' נערה אלמא מציא לשווי' שליח לקידושין וה''ה לגירושין:
על דעתיה דר' יוחנן. דאמר לרבנן אין לנערה המאורסה כח ודעת במקום אביה לקדש עצמה אלא דבגירושין היינו טעמא דמסתמא ניחא ליה לאביה שמכנסת עצמה לרשותו אין עושה שליח לקבל גיטה דאע''ג דהיא מקבלת את גיטה לשליח מיהא לא אלימא לשוויה שתתגרש בקבלתו:
מודה ר''ל בנישואין. דלא פליגי ולכ''ע אינה יכולה להשיאה עצמה בלא רשות אביה לפי שבנשואין יוצאת מרשות אביה לגמרי' לא כל הימנה להפסיד מעשה ידיה שהוא של אביה:
ר'יוחנן אמר הכל מודים בקידושין. דשאני גירושין שמכנסת עצמה לרשות אביה אבל קידושין שמפקעת עצמה מרשות אביה אפי' רבנן מודו דאביה מקדשה ולא היא:
כמחלוקת. דר' יהודה ורבנן בגיטין כך חולקין בקידושין אם קידשה נערה עצמה לרבנן מקודשת ולר' יהודה אינה מקודשת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source